תרבות, פוליטיקה והקו שעובר ביניהם

ב-2017 היו לנו כמה וכמה הצלחות ישראליות בחו"ל. גל גדות היא הדוגמה הכי טובה, כמובן, עם סרט שובר קופות בכיכובה ושורה של כוכבים גדולים שמדברים על כמה היא מדהימה (כן, כריס פיין ובן אפלק, אנחנו יודעים). מצד שני היה לנו גם את פוקסטרוט, סרט שכמו וונדר וומן אולי זכה להמון ביקורות טובות בכל העולם אבל בסוף לא זכה למועמדות. בארץ הוא יצר לא מעט ויכוחים, רובם הפכו לפוליטיים. בכל זאת, מירי רגב החליטה שמדובר בסרט שמבזה את חיילי צה"ל.

 

אפשר לדון בשאלה הזו, ואפשר לדון בשאלה גדולה יותר, והיא האם אנחנו חיים בדמוקרטיה או לא. זו שאלה שאמורה להיות רטורית אבל היום היא כבר הרבה פחות כזו. מצד שני, אפשר להתעודד כשאנחנו רואים סביבנו כמה שינויים  מבורכים. אנחנו רואים עובדים שמתאגדים, כי זכותם לעשות את זה על פי החוק, והם פועלים בעוז כדי לייצר שינוי אמיתי בחיים שלהם. אנחנו עדים לתנועות שפועלות לצמצום הפערים בין גברים לנשים, וגם אם חלקן התחילו בעקבות פרשיות לא מאוד נעימות (שלום הארווי וינשטיין) הן הציפו בעיה גדולה יותר, הרבה יותר, והן מחייבות את כולנו להתמודד עם המציאות המראה הזו.

 

התרבות צריכה להיות מופרדת מהפוליטיקה, ויש זכות מלאה לתקצוב סרטים ותכני בידור שאולי לא ממש תואמים את השקפת העולם של מי שמכהן כשר התרבות, או את השקפתם של פוליטיקאים בכירים אחרים. לכל ביקורת יש גבול, אבל גם יש לה מקום. אם לא נביע את עמדתנו, נקשיב לאחרים ואולי גם נתגמש קצת כדי להבין שאולי אנחנו לא אלה שהמציאו את האמת המוחלטת, נבין שיש כמה דעות די מעניינות, ושאפשר לספוג ידע שאולי לא היה לנו איך להשיג אחרת.

 

אם יש לכם דעה בנושא כזה או אחר, אל תתנו לאף אחד להשתיק אתכם. דברו, כי אף אחד לא ידבר עבורכם, ואם תניחו לאחרים להשתיק אתכם עכשיו יהיה לכם יותר קשה בהמשך, כשתחליטו לשבור שתיקה.

 

חומרי קריאה מעניינים בנושא:

האפליה בין גברים לנשים – מיה יניב בטור מגלובס

טור של מיה יניב בנושא הסרט פוקסטורט

ראיון עם מיה יניב על ההתאגדות בסלקום

מיה יניב ולורי עושות סדר בעבודה מאורגנת

טור של מיה יניב על הנגישות בסלקום

על סכסוך העבודה בסלקום ועל מיה יניב